זכות הציבור לדעת

מאת ישכר גרמן

לאחרונה קיימת דרישה לגילוי מידע ממאגרי המידע של אגף מיסוי המקרקעין כי יפתחו בפני כלל הציבור והשמאים. הדרישה באה לא רק מציבור שמאי המקרקעין אלא גם מהמלצות הועדה הציבורית לרפורמה במערכת מיסוי מקרקעין (ועדת רבינוביץ) שבין חבריה נמנה עו”ד ורו”ח אודי ברזלאי אשר שימש כסגן נציב מס הכנסה – האחראי על מיסוי המקרקעין, והמאמין כי פרסום המידע ירתיע אנשים מלהונות את רשויות המס ובכך יסייע למלחמה בהון השחור.

ההתנגדות הפעם שוב מגיעה משלטונות המס, מעבר לטענה בפגיעה בפרטיות הצדדים לעסקה, קיימת הבעיה של עדכון המחירים במאגר המידע (טיוב הנתונים). נזכיר לקוראי המאמר למשל את התנגדות הלא מובנת, לחובת דווח כללית, טענת שלטונות המס עומדת בעינה, ולדברי הנציבה טלי ירון-אלדר הינה “טרטור הציבור וטרטור לאגף מס ההכנסה מבלי לגרום תרומה ממשית להכנסות המדינה”.

בתגובה לעתירת שמאי המקרקעין לבג”ץ ליישום החוק שאושר כבר בנובמבר 1998 במסגרת תיקון 43 לחוק מס שבח, סעיף 105 א., המדינה מעידה כי המידע הקיים במערכת לעתים שגוי, לעתים לקוי ולעתים בחלקו מטעה, בין היתר משום שתהליך איסוף המידע למאגר אינו מלא ואינו מפוקח במלואו… תשובה זו מוסיפה לאי האימון במערכת, למשל ועדות הערר מתבססות על מידע שמציגים על סמך מחירי השוואה הלקוחים מהמאגר שבו המדינה טוענת “כי אינם משקפים את השווי האמיתי”.

אין ספק כי פרסום המידע לצבור יביא לשקיפות ויתרום למשק הישראלי.

כיום, קיימת גישה לשמאי המקרקעין לקבלת מידע ממאגרי המידע
מנסיוני, המערכת כיום עדיין מאכזבת גם כאשר נמצאת עסקת השוואה לא נמסר המידע המלא, לאחר תשלום האגרה, מתקבל מידע דל ולא אמין והמחיר שנרשם במידע הינו המחיר שהוצהר עליו. (שלטונות המס אינם מוכנים לחשוף את המחיר שהוסכם עליו לאחר ההשגה).

ישנם טענות לגבי הגנת הפרטיות שכן חשיפת מאגר הנתונים של מס רכוש לציבור הינו בגדר חדירה לפרטיות. בשוק כיום לא ניתן להסתיר מידע, וכן אין כל קושי לדעת מיהם הבעלים של חלקה מסוימת באמצעות לשכת רישום המקרקעין (הטאבו) תמורת אגרה.

בארה”ב של אמריקה ניתן באמצעות האינטרנט להיכנס למאגרי מידע של מדינות ועיריות. באתרים מסוימים מצויים גם פרטיהן של כל העסקאות שבוצעו בנכס כולל זהות הצדדים והמחירים.
הבעיה שנותרה בעינה הינה ביישום החוק דבר המצריך שינוי בחשיבה, בתפיסה ובדפוסי העבודה.

בכל מקרה המידע צריך להכיל פרטים אמינים ומדויקים לגבי מהות העסקה, בעסקה מורכבת יש לפרק אותה לגורמים ולהתייחס בהתאם, למשל אם העסקה בין הצדדים הינה עסקת “נטו” לאחר תשלום מיסים, אגרות הוצאות פיתוח וכו’, או למשל אם קיימים זכויות בניה נוספות וכו’. כיום, מבחינת היישום אינני רואה כל קושי מאחר והעסקה נבחנת לעומקה ע”י שלטונות המס, כל מה שנותר בגמר הטיפול בתיק או במהלכו, על המפקח להקליד ישירות למסד הנתונים (אשר יענה על כל הבעיות גם העסקאות מורכבות) כולל את הסכום שהוצהר וכן את הסכום שנקבע במידה ולא נתקבל. מידע זה צריך להיבדק ולקבל את אישור הרכז.

ממידע אמין כולם יצאו נשכרים, הציבור ושלטונות המדינה שאחראים כלפי כלל הציבור.

על מנת לגרום להקטנת היקף ההעלמות המס יש לעודד את הציבור לדווח אמת ע”י הקטנת שיעור המס וללכת בשיטת “המקל והגזר”, דהיינו, נישום שלא הצהיר נתונים נכונים לגבי העסקה לא יהנה ממס מופחת.
גישה זו והשקיפות, תגרום לשוק יותר משוכלל, מרבית העסקאות ידווחו במחיר האמיתי, הדבר יביא ליותר אמון בין המערכת לאזרח ויצמצם את ההתדיינויות וההשגות הרבות כך שבסופו של דבר תתרום לאוצר המדינה והאזרחים ידווחו דווח אמת.

הכותב הינו שמאי מקרקעין ויועץ מס מוסמך.